מסכת אבות - פרק ד - משנה יב

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:

יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה שֶׁאָמַר לִיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים (שמות יז), עֲשָׂאוֹ שָׁוֶה לוֹ:

וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ. דְּאָמַר לֵיהּ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי (במדבר יב), וְאָחִיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים הָיָה וְקָרֵי לֵיהּ אֲדֹנִי:

וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם. דִּכְתִיב (שם י"א) אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם, כָּלֵּם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁמָּרְדוּ בְּךָ כְּאִלּוּ מָרְדוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחַיָּבִים כְּלָיָה:

יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. ובמד"ש בשם הר"ר מנחם לבית מאיר דגרסינן ככבוד חבירך. וכ"כ הר"ם אלמושנינו בשם רש"י ז"ל דגרסינן כשל חבירך. ושהיא הגרסא הנכונה. ובדרך חיים הסכים לגרסת הספרים דאין ידוע כבוד חברו אם חביב עליו ואיך יתלה בו הכבוד ועיין פ"ב משנה י':

וכבוד חבירך כמורא רבך. כדאמרינן בסוף פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"ג) ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה ומקרעים זה על זה ומספידים זה על זה ופירש"י כדין תלמיד לרבו לפי שיושבים יחד בבית המדרש ומקשין. ומפרקין זה לזה ולמדים זה מזה מדרש שמואל בשם הרי"א ז"ל. עוד שם בשם המפרשים ולא שמשוה אותם לגמרי שא"כ הכל שוה. אלא לענין החבוב הוא דמשוה אותם. כלומר שיהא חביב עליו כפי שהוא בטבע אוהב וחביב בעיניו לכבד או לירא מי שהוא במדרגה גדולה ממנו. ומלת חביב נמשכת לכולם:

וכבוד חבירך כמורא רבך. פירש הר"ב דאמר ליה אהרן למשה בי אדוני וכו' וקרי ליה אדוני. והכי איתא בס"פ כ"ו מאבות דר"ן וכן העתיק רש"י סוף פרשת בשלח. והא דלא נקט קרא דקדים אל יחר אף אדוני שבפרשת כי תשא. דהתם אפשר למדחי דקרי ליה אדוני כי ירא מפני האף והחמה. אבל בי אדוני לא אמר בשביל עצמו אלא בשביל אחותו. ולמה ליה למקרייה אדון אלא ש"מ דכבוד חבירו כמורא רבו. ומ"ש הר"ב ואחיו גדול ממנו בשנים הוה. והכי איתא התם כלומר ואע"פ שמשה רבו היה הנה גם לאהרן יתר שאת שהוא אחיו הגדול ודרשינן בפרק הנושא (כתובות דף ק"ג). ואת אמך לרבות אחיך הגדול. ולפיכך מן הדין שקולים היו. ונדונים כחברים. ואפ"ה קרי ליה אדוני. ונ"ל דכל זה הוא דרך דרש ואסמכתא בעלמא ומשנת חסידים היא. ומש"ה אבעיא לן בפ"ק דקדושין [דף ל"ג] בנו והוא רבו מי יעמוד מפני מי ולא אפשיטא. והו"ל למפשטה ממתני' דהכא. וכ"ש להרמב"ם שפוסק בפ"ו מהלכות ממרים שאין האב עומד בפני הבן שהוא רבו. ותקשה מתני' דהכא שמחייב את הגדול לקיים כבוד ומורא באחיו הקטן והוא רבו. ואפשר דשאני כבוד אב דבהדיא כתיב משא"כ כבוד אח גדול דמרבויא אתיא. וה"נ קרי ליה הרמב"ם מד"ס בסוף פרק הנזכר. וע"פ דרכו דכל דאתיא מדרשא מד"ס קרי ליה. וכמו שכתבתי בריש מסכת עירובין: