מסכת נידה - פרק י - משנה ה

הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, וּמְטַמְּאָה בְאֹהֶל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱקַר מִשֶּׁמֵּתָה. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹשֶׁבֶת עַל מַשְׁבֵּר וּמֵתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְאֹהֶל:

מטמאה משום כתם של נדה, במשהו דאי משום טומאת מת, לא מטמאה אלא ברביעית:

ומטמאה באוהל. אם כל הרביעית יחד:

שמטמא משום כתם. במשהו. שנעקר מחיים. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי. הלכך, לא שנא יושבת על משבר ולא שנא שאר מתות, כולהו מטמאות משום כתם, ומטמאות באוהל:

מטמאה משום כתם. פירש הר"ב משום כתם של נדה במשהו. ואע"ג דנעקר דם משמתה. דמקור מקומו טמא. גמרא. וכתבו התוס' ולא לענין שיהא הנוגע בו טמא טומאת מגע. דאפילו בלא מקור ליטמא אפילו פחות מרביעית. משום דנגע במת. אלא כתם ראייה גמורה קאמר. שיטמא הדם במגע ובמשא. אע"ג דלא רואה היא לאחר מיתה. הואיל והיה במקור מחיים. ומשעת כבוס ליכא לטמויי כמו כתם (כדתנן במשנה ב' פ"ז). דהא ודאי השתא הוא דאתא דם. לא מהני טומאת כתם אלא להיות טומאה בפחות מרביעית במשהו. ע"כ. [ותמיהני על מ"ש דפחות מרביעית דם טמא. משום דנגע במת. דהא תנן במשנה ה' פ"ב דאהלות רביעית דם שחסר טהור. והעתיקה הרמב"ם בספ"ג מהט"מ וכתב שאם חסר כל שהוא טהור]:

ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר וכו' שהיא מטמא' משום כתם. פירש הר"ב במשהו שנעקר מחיים וכו' ומסיק דמטמאה באהל. וכדפרשינן בגמרא דמשום דם תבוסה ומדרבנן. וכי הא דתנן במשנה ה' פ"ג דאהלות. ור' יהודה נמי ס"ל דמטמא בדם תבוסה. וכן פירש"י הכא דלר"י מטמא באהל: