מסכת כלים - פרק כב - משנה ט
מסכת כלים - פרק כב - משנה ט
כֹּפֶת שֶׁסֵּרְקוֹ, וְכִרְכְּמוֹ, וַעֲשָׂאוֹ פָנִים, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ. הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה שֶׁמִּלְאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין, הִתְקִינָן לִישִׁיבָה, טְהוֹרִין. סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִמְשִׁיחָה, טְמֵאִין:
פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת כלים - פרק כב - משנה ט
כופת. חתיכת עץ עבה ורחבה. והכי משמע פירושו בתוספתא:
סרקו. ציירו:
וכרכמו. צבעו בכרכום:
ועשה בו פנים. פסלו במעצד והשוהו ברהיטני, שיהיו נראים לו פנים יפים:
רבי עקיבא מטמא. דמושב הוא:
וחכמים מטהרין. דכחתיכת עץ בעלמא חשיב:
עד שיחוק. שיחקוק בו מקום ישיבה:
התקינן לישיבה טהורים. ממדרס. לפי שאין עשויין לישיבה ובטלה דעתו אצל כל אדם:
סירגן בגמי. על פיהן, כדרך שמסרגין את המטות:
טמאין. דאין התבן והמוכין יכולין ליפול, וחזי לישיבה:
פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת כלים - פרק כב - משנה ט
ועשאו פנים. פירש הר"ב פסלו במעצד כו' [עי' מ"ש ברפי"ב דשבת] וכ"כ הר"ש. אבל העתיק עשאו פנים. דהשתא מלתא באפי נפשיה היא. והרמב"ם העתיק ועשאו פנים. ופירש לעשות ממנו פני הכותל כו'. ובחבורו פכ"ה ועשאוהו פנים לשער וכיוצא בו:
במשיחה. עי' מה שכתבתי פי"ז משנה יג: