מסכת כלאיים - פרק ג - משנה ו
מסכת כלאיים - פרק ג - משנה ו
הָיְתָה שָׂדֵהוּ זָרוּעַ בְצָלִים, וּמְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אֶחָת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע שֶׁל בֵּינְתָיִם:
פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת כלאיים - פרק ג - משנה ו
עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. שיעור השורה אין פחות מד׳ אמות רוחב, וכשעוקר שתי שורות של בצלים שהן ח׳ אמות ונוטע באמצען שורה אחת של דלועים שהיא ד׳ אמות נשתיירו ב׳ אמות בורות מכאן וב׳ אמות בורות מכאן:
ומניח קמת בצלים ב׳ שורות. שהן שמונה אמות רוחב ועוקר שתי שורות שהן כמו כן ח׳ אמות וזורע באמצען שורה א׳ של דלועין שהיא ד׳ אמות, נמצא בין שורה ראשונה של דלועין לקמת הבצלים שתי אמות בורות וקמת הבצלים ח׳ אמות, ושתי אמות בורות בין קמת הבצלים לשורה שניה של דלועים, הרי בין שורה של דלועים לשורה של דלועים י״ב אמה וכן לעולם:
רבי עקיבא אומר עוקר ב׳ שורות ונוטע שתי שורות. קסבר שאין צריך להפסיק בין שתי שורות של דלועים לקמת הבצלים אלא התלם, כדתנן לעיל בפרקין בשאר ירקות. ובין שורות של דלועים לשורות של דלועים מפסיקים שמנה אמות של קמת הבצלים בלבד:
וחכמים אומרים אם אין בין שורה לחברתה י״ב אמה וכו׳ חכמים כר׳ ישמעאל סבירא להו שצריך שיהיה בין שורה של דלועים לחברתה י״ב אמה, מיהו רבי ישמעאל מצריך הפסק שתי אמות בורות בין שורה של דלועים לקמה של בצלים וחכמים מתירים לסמוך שורה של דלועים אצל קמה של בצלים ולא מצרכי אלא תלם אחד בלבד כשאר ירקות. אבל י״ב אמה בין שורה של דלועים לחברתה בעו חכמים לפי שהדלועים עלין שלהן רחבות ומתפשטות הרבה כדי שלא תראה כל השדה מעורבבת בבצלים ודלועים. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת כלאיים - פרק ג - משנה ו
זרועה בצלים. לשון הרמב"ם ויחד הבצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. ע"כ. וזהו שכתב בחיבורו פ"ד זרועה מין ממיני ירקות וכו':
ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים וכו'. לשון הר"ש ולא דמי למתני' דלעיל שיכול ליטע ב' שורות של קשואין וב' שורות של דלועים וב' שורות של פול המצרי דשאני שדה מב' שורות ועוד דכיון שבא לעקור חמיר טפי כדאשכחן בירושלמי פ"ד גבי כרם דב"ש מחמיר בחורבנן יותר ממטעתן. ע"כ. ואף לב"ה מצינו הכי אליבא דר"מ ור"ש בסוף פ' דלקמן:
ונוטע שורה אחת. כתב הר"ב נמצא בין שורה ראשונה של דלועים לקמת הבצלים שתי אמות בורות. כלומר ותנן לעיל בפ"ב משנה ח דבור הוי הפסק ועיין מ"ש שם במשנה ו בס"ד. ומסתבר דאע"ג דהר"ב לא פי' בדרבי ישמעאל דבעי נמי תלם נשמעיני' ממה שפי' בדר"ע וחכמים [*ואינו מוכרח]: