דף יומי חולין נא. / נא:

בידוע שלפני שחיטה . וטרפה: הוגלד . קרושט"א: בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה . ואם לקחה בתוך שלשה ימים הוי מקח טעות וצריך המוכר להחזיר לו מעותיו: לא הוגלד פי המכה . איכא לספוקי אי קודם מקח הוי אי לאחר מקח הוי ועל הטבח שהוא מוציא מידו דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהבי ליה חיותא ועליו להביא ראיה שקודם מקח הוה דמספיקא לא מפקינן ממונא מחזקיה:
למאי נפקא מינה לא גרסינן: התם ליכא מידי למיסרך . כשנמצא נקב בלא מחט כשהדם יוצא הוא מתקנח בלחלוחית הבשר והולך לפי שאין לו היכן לידבק: מיסרך הוה סריך . הדם במחט: רב עוירא שמני . רב עוירא שמי: שלח ליה . אביי דליתי לגביה: מפטיר כנסיות אנא . מכניס ומוציא תלמידים ומאספם ומעמידם לילך מבית המדרש: לעילא מרבי רבה . מר' יהודה הנשיא: רב הונא צפוראה ור' יוסי מדאה: מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות . מבפנים: מצד אחד . שלא היתה נראית מבחוץ: והפכה . לבית הכוסות לצד החיצון: ומצא . על המחט כנגד פיה מבחוץ קורט דם: אמר אם אין מכה . זו יוצאת לחוץ דם זה מנין כאן: טרח טריח לההוא גברא . כמה הטרחת לאותו האיש על עצמו היה אומר שהטריחו זה לבא אצלו. לישנא אחרינא טרח טרייה כמו דטרייה לרישיה דאמרן לעיל (חולין דף מה:) כלומר בחנם טרחתי לבא שאין כאן דבר חדוש: למעלה . בגג: למטה . על הארץ: אין חוששין . הואיל ולא ראינוה שנפלה אין חוששין שמא נתרסקו אבריה להשהותה מעת לעת כדין נפולה ורסוקת אברים דאמרינן במתניתין (לקמן חולין נו.) גבי עוף אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובקופצת מאליה לא חיישינן להכי: ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא . בגג והוה ארובה בגג: חזא חושלא . שעורים קלופים: באיפומא . כנגד פי ארובה למטה בבית: דגר . קפץ: משום דאית לה מידי למסרך . שלא קפצה דרך ארובה אלא בצידי הגג מסרכת עצמה בכתלים וקופצת ומהניא לה סריכת הכתלים שמסרכת בידיה קצת: והאי לית ליה מידי למיסרך . שהארובה אינה סמוכה לכותל: דאמדה נפשה . אם גבוה לה יותר מדאי אינה קופצת: דהוו שדרן כרעיה בתרייתא . רגליה האחרונים היו נגררין אחריה: שיגרונא . קרנפ"א: הלכתא כרב יימר . דלא מיזדקקינן למיבדק שאר בהמות דשגרן כרעייהו: זכרים . אילים: דמדוו . דואגים וכואבים: צימרא . חמימות כמו (שבת דף סז.) אישתא צמירתא: דגנבי גנבי . ומשליכין אותם למעלה מכתלי החצר ונופלים לארץ: אמתנייהו . על מתניהן נופלין ואין נהפכין על גבן שיתפרקו חוליותיהן: אהדרינהו . דרך למעלה מן הכותל: ודאי חיישינן . דלא איכפת להו כל היכי דנפלה: הכה על ראשה . שכפף המטה: והלכה לה כלפי זנבה . והכה על מתניה ולא על הצלעות וכן על זנבה והלכה כלפי ראשה והכה על צוארה:
ואפילו ל"ג דדוקא לא כפף המטה והכה על כל הצלעות כנגד כל השדרה קאמר: ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא . שלא היה ארוך ככל השדרה חיישינן: קיטרי . במקל שיש בו שיורי ענפים: אפסקיה . בהפסק כלומר לרוחב הגב חיישינן לחוט השדרה: בית הרחם . עגל שנולד היום שיצא מבית הרחם צר: אין חוששין . שמא נדחק ונתרסקו אבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת:

המוציא מחבירו עליו הראיה . פירוש על הלוקח להביא ראיה שברשות מוכר נטרפה אע"פ שלא נתן מעות עדיין כאן נמצאו וכאן היו כדאמר בסוף פרק המדיר (כתובות דף עו:) והא דקרי ליה מוציא משום דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהיב ליה חיותא והקשה ה"ר י"ט דבנדה פרק הרואה כתם (דף נח.) תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאילתה לחברתה היא טהורה וחברתה תולה ומפרש רב ששת דלענין דינא תנן דלא מיחייבא חברתה לכבס הבגד ואמאי לא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו כמו גבי בהמה דהכא וגבי מומין דסוף המדיר וי"ל דלא דמי דודאי כדי לקיים המכר ובקדושין סברא הוא דאמרינן הכי שאומר המוכר ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה והאב אומר לבעל קח אשתך שברשותך נולד המום ואין לנו לבטל המעשה הזה אבל גבי חלוק ליכא למימר הכי ועוד גבי חלוק לעולם הוא ברשות הראשונה בעלת חלוק שלא בא ליד השניה בתורת מכר אלא בתורת שאילה ולא שייך למימר ברשות שואלה נמצאת ולא ברשות בעלת חלוק: כיון דאיכא מחט מסרך הוה סריך . ה"ה קוץ וכל דבר תדע מדקאמר התם ליכא מידי למיסרך: דגר ונפל . ולא הלך דלקמן פסקינן דהלכה אפילו בדיקה לא בעי: דהוו שגרן כרעיה בתרייתא . לא בנפילה מיירי: נפל לארעא חוששין . אף על גב דבנפילה בעינן עד שיפול מעשרה טפחים כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נ:) ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ארבעה טפחים כדאמר התם (דף נא.) מ"מ חיישינן הכא משום דנפיל מחמת ההכאה שמנגחין זה את זה: בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים . משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריך ליה לאשמועינן דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות וא"ת א"כ מאי קא מסייע ליה מבן יום אחד דמטמא בזיבה התם ליכא ריעותא א"נ כשחיה הרבה אחרי כן וי"ל דאם איתא דאתרמי ריסוק אברים מחמת בית הרחם א"כ היה לנו לחושבו לאונס לענין זיבה ועוד דזובו מוכיח שנתרסקו אבריו בבית הרחם וכעין ריעותא הוא דמסתמא דמחמת כך בא הזוב אלא ודאי לעולם אין בו ריסוק אברים:

מטמא בזיבה . אם יצא ממנו זוב: ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים . הרי חולה הוא וזו אחד משבעה דרכים שהזב נבדק בהן דזב אינו מטמא באונס דכתיב (ויקרא טו) זב מבשרו שיהא בשרו כמות שהוא שלם ולא באונס: דרך דופן . ע"י סם ובין הוא ובין אמו חיין ואין לומר שלאחר שמתה אמו הוציאוהו דקיי"ל במסכת נדה (דף מד.) הוא מיית ברישא: עגל שנולד בי"ט . אין כאן משום מוקצה שהרי מוכן היה אגב אמו ושוחטין אותו בו ביום. אלמא משום ריסוקי אברים נמי לית ביה: ושוין . תנאי דפליגי במסכת ביצה (דף כו:) גבי בכור שנולד בו מום בי"ט ושוין דאפילו האוסר בנולד בו ביום מום משום דמוקצה היה בין השמשות מחמת איסור קדשים בחוץ אבל אם נולד היום ומומו עמו מוכן הוא שלא נאסר מעולם דהא במעי אמו היה מוכן אגב אמו ומותר דבכור אינו קדוש עד שיולד וכשנולד הרי מומו עמו וראוי לישחט בחוץ: דרך דופן מי קדיש . בבכורה דבעינן מום לישחט במדינה: מודה ר"ש . אע"ג דפליג במסכת נדה (דף מ.) גבי יוצא דופן ואמר הרי הוא כילוד ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה התם הוא דאיתרבאי מואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן אבל לענין קדשים מודה שאינו קדוש דכתיב כי יולד פרט ליוצא דופן (לעיל חולין דף לח:): הכא במאי עסקינן . הא דקתני מותר בו ביום ולא חייש לריסוק אברים: כגון שהפריס ע"ג קרקע . ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת: בית המטבחים . כשמפילין אותו לארץ לשוחטו אפילו ממקום גבוה: דנפל . בבית המטבחים: קל גניחותיה . כמו (ב"ק דף פ.) גונח מלבו פלינדרי"ש בלע"ז. שנשמע קול יללתו כשנפל: מנא לך הא . דלא חיישת לריסוק: צפרניו נועץ . כשהוא שוהה ליפול כל שעה הוא מתחזק בצפורניו עד שאינו נופל מגובה: עמדה . אמתניתין קאי שנפלה מן הגג ועמדה ולא הלכה אינה צריכה שהייה מעת לעת: אבל בדיקה בעיא . בחוט השדרה ובשבירת רוב צלעות ובעקירת חוליא. והיכא דלא עמדה אפילו בדקנוה ונמצאת שלמה טרפה משום החבט שנתפרקו פרקיה וחוליותיה ואם הלכה אפילו בדיקה לא בעיא: אע"ג דלא עמדה . ואינה צריכה שהייה מעת לעת: ננערה לעמוד אע"פ . שלא פשטה ידה אלא נתחזקה ורצתה לעמוד: היכא דנפלה מן הגג . בלא ידעה דאי ידעה הא אמרינן דאמדה נפשה: כנגד בני מעיין . שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין: כנגד כל החלל . משום שבירת רוב צלעות או עקירת חוליות: סימנין מאי . מי בעי בדיקה שמא נעקרו: עוף שנחבט . ונפל על כרחו על פני הנהר ואיכא למיחש לריסוק: כיון ששט מלא קומתו . הוה ליה כהליכה שאינה צריכה בדיקה: ואי מיא דקיימי . כגון אגמים: לית לן בה . דאפילו מלמעלה למטה שפיר דמי: ואי שדי ציבי . ואם היו קסמי עצים מושלכין בנהר: וקדמיה . איהו לציבי מלמעלה למטה אפילו במיא דלא קיימי שרי דכיון דקדמיה איהו לציבי איהו דקא שט: גלימא . פרוש על גבי יתדות באויר: ומתיח . שפיר ונפל עוף עליו: חיישינן . לריסוק ובעי שהייה דכיון דמתיח שפיר קשה הוא: עוף ומעופף . ואם כפולה הטלית ואפילו מתוחה: לא חיישינן . דאינה נמתחת יפה: איזלא . עוף שנפל ברשת הפרושה באויר: אי מיקרבי קיטרי . קשרי החוטין שבהם סמוכין זה לזה תמיד: חיישינן . שמא הקשרים רסקוהו: כיתנא דעביד בטוני . פשתן העשוי חבילות חבילות: חיישינן . שהרי קשה הוא: דהאי גיסא ודהאי גיסא . אם נפל על צדי החבילה מכאן ומכאן בהשמטה: לא חיישינן . דכי מטי עלייהו משתריק ומשתמיט ולא מלקי ליה: אסורייתא . חבילות של קנים: כיתנא דדייק (ונפיץ) . חבוט בטוד"ה בלע"ז: ונפיץ . אשקוש"א: לא חיישינן . אם שטוח על גבי קרקע ונופל עוף עליו: דייק ולא נפיץ . שברי הגבעולין מלקין העוף: דעביד ביזרי . פופיד"ש אפילו דייק ונפיץ חיישינן משום קטרי דאית ביה: דקתא . נעורת שברי גבעולין הננערין מן הפשתים כשמנפצין אותו: חיישינן . אם נפל עוף עליהן: דקדקתא . דקה מן הדקה וגם היא נעורת: לא חיישינן . אם יש ממנה כרי על גבי קרקע ונופל עוף עליהן לא חיישינן לפי שהיא רכה: נברא . סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה: תימחתא . לאחר שחלקוהו לרצועות להאי נברא כמו שעושין לקליפת עץ הקרוי טי"ל: קיטמא נהילא . מרוקד בנפה נכבש ונעשה קשה: לא נהילא . אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה:

מודה רבי שמעון לענין קדשים . לא הוה צריך כאן לדברי רבי יוחנן דבבכור עסקינן דתלי רחמנא בפטר רחם וקדשים גופייהו לא יליף ר"ש אלא מבכור לידה לידה כדאמר בריש יוצא דופן (נדה דף מ.) ולרבותא נקט הכא כל קדשים: עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה ודאי בעיא . אבל לא עמדה בעיא ודאי מעת לעת ובעיא נמי בדיקה כדתנן לקמן (חולין דף נו.) דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה צריך מעת לעת ואמר בגמרא משום ר"א בר' ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה וא"ת והא תניא בפ' התערובת (בזבחים דף ע:) נתערבה בשור שנעבדה בו עבירה בכלאים ובטרפה ובגמרא (דף עד:) פריך האי טרפה היכי דמי אי דידע ליה לשקלה אי דלא ידע ליה מנא ידע ומשני ר"ל דאיערב בנפולה ופריך בנפולה לבדקיה ומשני קסבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה והשתא על כרחך עיקר שינויא לא הוי מעמדה צריכה מעת לעת דאכתי ליבדקיה בהילוך ועוד דכיון דמעת לעת סגי אמאי קתני ירעו עד שיסתאבו אלא עיקר שינויא מהלכה צריכה בדיקה וכיון דאין מרויח שום דבר במה שאומר עמדה צריכה מעת לעת ל"ל למימר הכי הא כ"ע מודו הכא דעמדה אינה צריכה מעת לעת ונראה דגרסי' התם עמדה אינה צריכה מעת לעת אע"ג דלא צריך ליה התם נקטיה אגב הלכה בעיא בדיקה: והלכתא היכא דנפלה מן הגג כו' . הא דלא קאמר הלכה כרב יהודה בריסוק אברים משום דבעי לאשמועינן דוקא עמדה למעוטי פשטה ידה לעמוד וננערה לעמוד: