מסכת עירובין - פרק ח - משנה ו

בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין מִלְמַעְלָה, בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין מִתּוֹךְ אֹגְנוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִלְּמַטָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִלְמָעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא תְהֵא מְחִצָּה גְדוֹלָה מִן הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם:

בור שבין שתי חצרות. חציו בזה וחציו בזה, אין ממלאין ממנו, שזה ממלא מרשות חברו ואסור אם לא עירבו החצרות זו עם זו:

בין מלמעלה. שהיו ט׳ טפחים של מחיצה למעלה מן המים וטפח אחד משוקע במים:

בין מלמטה. שהיה תשעה טפחים משוקעים בתוך המים וטפח אחד נראה למעלה:

בין מתוך אגנו. אע״פ שאין המחיצה נוגעת במים, כלל דקולא היא שהקלו חכמים במים דאמרינן גוד אחית מחיצתה, ובלבד שתהא בתוך אוגן הבור שתיראה כהפסקה:

מן הכותל שביניהם. שמפסקת בין החצרות ומפסקת על פני הבור ואף על פי שאינה נכנסת תוך אגנו. ואין הלכה כר״י:

בין מלמעלה. הכי גרסינן בספרים אחרים וכן גרס הר"ב וכן הועתק בסוגיא דפרק קמא דסוכה דף ט"ז. אכן בתוספות דהכא ודהתם מוכח דלא גרסינן [ליה] דפירשו דמתוך אוגנו [דת"ק] היינו מלמעלה דבדרבי שמעון בן גמליאל וכן הנוסח הכא במשנה דסוגיא]:

אוגנו. עי' הפי' שכתבתי במ"ב פ"ח דמסכת ברכות. ובפי' הרמב"ם שכתב חוליות הבור קאי אאוגנו וצריך להגיה מלת אוגנו קודם חוליות. כן נראה לי. ולא כמו בספרים אחרים שנדפס מלמטן בתחתיות הבור דלפי זה מאי והסמוך לו דקאמר. ולענין הלכה בין תנא קמא לרשב"ג עיין במשנה דלקמן: