מסכת מגילה - פרק ג - משנה ד

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר (דברים כה). בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר י״ט:
ב׳). בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב). בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

קורין פרשת שקלים. כי תשא, להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו בא׳ בניסן מתרומה חדשה:

מקדימין לשעבר. קורין פרשת שקלים בשבת שלפני ר״ח. ואפילו חל ר״ח אדר בע״ש מקדימין לשבת שעברה:

ומפסיקין בשבת הבאה. מלומר פרשה שניה. כדי שתקרא פ׳ זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:

בשלישית פרה אדומה. להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ואיזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. וכשחל ראש חודש ניסן להיות בשבת, הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לראש חודש ניסן. כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסחים:

ברביעית החדש הזה. ששם פרשת הפסח:

לכסדרן. לסדר ההפטרות שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות. פרשת שקלים בן שבע שנים. פרשת זכור פקדתי את אשר עשה לך עמלק. פרשת פרה וזרקתי עליכם מים טהורים. פרשת החודש בראשון באחד לחודש. מכאן ואילך חוזר להפטיר מעין פרשת היום:

לכל מפסיקין. שאין מפטירין מעין הפרשה אלא מעין המאורע:

ראש חדש אדר כו'. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דתליא בר"ח אדר וטעמייהו דקריאות. במשנה בסוף הפרק:

בפרשת שקלים. פירש הר"ב כי תשא. מפרש בגמרא משום דג' פעמים כתיב תרומה בההיא פרשה. אחד לאדנים ואחד לבדק הבית. ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם. ומ"ש הר"ב כדי שיקריבו באחד בניסן כו' מפורש בריש שקלים:

בשניה זכור. קאי בין אחל ר"ח אדר להיות בשבת ובין אחל להיות בתוך השבת. ומיהו האי כגווניה והאי כגווניה. דכשחל להיות בשבת האי שניה שניה ממש ואם חל להיות בתוך השבת האי שניה היינו שנייה להפסקה שהשבת הבאה אחר ההפסקה קורין בה זכור. הר"ן:

בשלישית פרה אדומה. כתב הר"ב וכשחל ר"ח ניסן להיות בשבת הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לר"ח ניסן וכו' דכל היכא דר"ח ניסן בשבת איכא שלשה שבתות מפורים לר"ח ניסן עם אותו שבת שחל בו ר"ח ניסן שקורין בו פרשת החדש והאי שלישית ורביעית להפסקה היא. ואחל להיות בתוך השבת קאי. וששי בשבת ליתיה בכלל חל להיות בתוך השבת דבתוך השבת משמע אמצע שבת שיש חול לפניו ולאחריו. משא"כ בששי בשבת. וכשר"ח ניסן בשבת היה ר"ח אדר בששי בשבת. וכן כשחל ר"ח אדר באחד בשבת יהיה פורים בשבת [*וכדתנן בפ"ק משנה ב' ושם פירשתיו] ואיכא נמי ג' שבתות בין פורים לר"ח ניסן והוי נמי שלישית הסמוכה לר"ח ניסן וכמו שאין ו' בשבת בכלל בתוך השבת. הכי נמי אחד בשבת אינו בכלל. [*וכן כשחל ר"ח אדר בשבת ויהיה פורים בע"ש שאז יהיה ג"כ ג' שבתות בין פורים לר"ח ניסן ויהיה נמי שלישית הסמוכה לר"ח ניסן] וזה שלא פירש בו הר"ב משום דכשחל ר"ח אדר בשבת אע"פ שאין קורין אותה בשבת הסמוכה לפורים של פרזים. קורין אותה מיהת בשבת הסמוכה לפורים של מוקפים שאותה שבת של הפסקה שהוא ט"ו באדר הרי הוא פורים למוקפים וקורין פרה בשבת שלאחריה וטעמא דכדי לסמוך כו' מפורש בירושלמי שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני בניסן נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לר"ח ניסן. אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחדש כדי שלא תקדום כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת. הר"ן:

לכסדרן פי' הר"ב לסדר ההפטרות. טעמא דהפטרות כתוב בספר תשבי שרש פטר שמצא כתוב שאנטיוכס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל לקחו פרשה א' מנביאים שענינה דומה לענין מ"ש בפרשה של שבת ההיא. ועתה אף שבטלה הגזירה המנהג הזה אינו בטל. ונקראה הפטרה מלשון שני שפירש הר"ב בואין מפטירין כו' במ"ח פרק בתרא דפסחים:

לכל מפסיקין. פירש הר"ב שאין מפטירין וכו'. [*עיין לקמן בד"ה וביה"כ וכו'. שכן דעת התוספת. דלרש"י ור"ן לכל מפסיקין מלקרות בענין היום וקורין בענין מועד מעין המאורע כו' ומ"ש הר"ב] אלא מעין המאורע. בר"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו. ואם יחול ביום ראשון מחר חדש. וחנוכה בשבת שבו מפטירין בנרות דזכריה. ואם הם שני שבתות בשניה בנרות שלמה. וכתב הר"ן אע"ג דנרות דשלמה קדימו אפ"ה עדיפי לן נרות דזכריה משום דנבואת עתיד נינהו ע"כ. ופורים [כגון בכרכים] פקדתי את אשר עשה עמלק. בברייתא בגמ' דף ל"א. ותו בגמרא דף ל' דבתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה. וצ"ע להרמב"ם שפירש וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת. וכתב הר"ן והאי מפסיקין דסיפא דומיא דמפסיקין דרישא הוא שכל אחד ענינו שמפסיקים מאותו סדר שכבר התחילו לקרות אע"ג דבמפסיקין דרישא חוזרין לסדר כל השנה כולה דמכל מקום מפסיקין הן מסדר פרשיות שהתחילו לקרות:

בחנוכה ובפורים. אע"ג דמעשה דפורים קודם מעשה דחנוכה הוה ופורים מדברי קבלה. וחנוכה דברי חכמים. אפ"ה אקדים לחנוכה משום דקדים בסדר החדשים. ועוד דקריאת ימי חנוכה שמנה הן:

בתעניות. ופרכינן בגמרא דכיון דאיכא קריאה במנחה בתעניות למה יפסיקו בשחרית יקראו בסדר היום בשחרית ומענין התענית במנחה. ומשנינן דבתעניות לא קרינן בשחרית כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו. ומש"ה לא אפשר למיקרי בתורה עד המנחה. והקדים תעניות למעמדות אע"ג דמעמדות תדירי. מכל מקום אינם אלא באנשי מעמד בלבד מה שאין כן בתעניות שיש בהם השוים בכל הצבור:

וביום הכפורים. פירשו התוס' דמיירי במנחת יוה"כ שחל להיות בשבת. ואהא קאמר שמפסיקין מן הסדר שחל באותו שבת וקורין בפרשת עריות וכן בכל הני שאין קורין אלא ג' כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים. ולפי מ"ש רש"י בפרק ב' דשבת דף כ"ד [ד"ה המפטיר] דרגילין היו להפטיר במנחה בשבת. אלא בימי פרסיים גזרו שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו. ע"כ. יש לפרש דקאי מפסיקין להפטרה כאינך. אלא דממשנה ב' [צ"ל א'] דפרק דלקמן מוכח דמשנתינו נשנית אחר הגזרה. ומ"מ ליכא למימר דמיירי ביוה"כ שחרית שקורין בפ' אחרי מות. דא"כ אמאי נקט יוה"כ אפילו שאר מועדות נמי. עכ"ד. ומש"ה תני ליה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני שאר מועדות. ובכללן שחרית דיו"כ. לכך נראה כפרש"י והר"ן שכתבו לכל מפסיקין אף המועדות בכלל. [*וכתב הר"ן דמתני' הכי קאמר לכל המועדות מפסיקין שמניחין פרשת היום וקורין בשל יו"ט. וכן לר"ח ולחנוכה כו' ומיהו הך הפסקה לאו בחד גוונא הוא דביו"ט מפסיקין בפרשת וכו'. ואילו בר"ח וחנוכה מפסיקין בהפטרות וכו' ע"כ]. אלא שמ"ש הר"ן דיוה"כ דקתני אגב גררא דתענית נקטיה. אע"ג דבכלל רישא דמתני' הוא. דקתני לכל מפסיקין דהיינו לכל יו"ט כמו שכתבתי. ע"כ. נראה בעיני דאין אנו צריכין לכך אלא כמו שכתבו התוספת דמשום מנחה דיוה"כ נקט ליה. ול"נ עוד לומר דביוה"כ דקתני ר"ל שחרית ומנחה ולפי דיוה"כ מקרי שבת שבתון ואסור בעשיית מלאכה כמו יום השבת. ה"א דלא נפסוק בו מסדרי השבתות ולא הוי בכלל לכל מפסיקין הלכך אצטרך למתני ליה בהדיא. ועוד דיוה"כ משונה משאר המועדות שיש בו קריאה בין בשחרית. בין במנחה. ועוד דה"א דבשחרית יקראו בסדר השבתות. ובמנחה יקראו מעין יוה"כ. וכדלעיל בתעניות: