מסכת מקוואות - פרק ח - משנה א

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה, וּמִקְוְאוֹתֶיהָ טְהוֹרִים. מִקְוְאוֹת הָעַמִּים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, אֲפִלּוּ נִתְמַלְּאוּ בְקִילוֹן. שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁחוּץ לַמַּפְתֵּחַ, כְּשֵׁרִים אַף לְנִדּוֹת. מִלִּפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ, כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּפְסוּלִים לְכָל הַטְּמֵאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ, טְמֵאִים, מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה. וְהָרְחוֹקִים, טְהוֹרִים:

ארץ ישראל טהורה. ואפילו עיירות של כותים שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:

ומקואותיה טהורים. ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:

לבעלי קריין. להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:

אפילו נתמלאו בקילון. שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא, ומאותה גומא יש דרך שהולכים המים למקוה:

שחוץ למפתח. חוץ לפתח המדינה:

כשרים אף לנדות. להתירן לבעליהן, ואע״ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויין שם:

לפנים מן המפתח. לפנים מפתח המדינה:

ופסולים לכל הטמאים. שבני אדם מצויין שם הו בה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ:

מפני הכביסה. שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם:

והרחוקים טהורים. שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

ארץ ישראל טהורה. פי' הר"ב ואפי' עיירות של כותיים שבתוכה. וכ"כ הר"ש. ומייתי תוספתא דקתני ארץ הכותיים טהורה. ופי' דהיינו שבא"י ולאו דוקא דכותיים. דאפילו דעובדי כוכבים נמי שבא"י טהורה. אלא נקט כותים משום סיפא וכו' ומיהו יתכן לפרש דאיירי בסותיתא וחברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים. כדתניא בתוספתא דסוף אהלות. ובמקום העובדי כוכבים גזור. במקום הכותיים לא גזור. ע"כ. והא דבמ"ד פ"ג דחגיגה דקתני שביהודה נאמנים ומפרש הר"ב לפי שרצועה של ארץ כותיים היתה מפסקת כו' פירשו שם התוספות דהכא קודם שקלקלו לדמות יונה. כמ"ש הר"ב ברפ"ז דברכות וריש פ"ד דנדה. והכי משמע בירושלמי דמסכת ע"ז פ"ב. בעי כותאי קומי רבי אבהו אבותיכם היו מסתפקין משלנו. מפני מה אין אתם מסתפקין משלנו. א"ל אבותיכם לא קלקלו מעשיהם. אתם קלקלתם מעשיכם. דתנינן תמן א"י טהורה וכו':

ומקואותיה טהורים. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הרמב"ם:

טהורים. מצאנו דנקט טהורים במקום כשרים. כמו שהזכרתים במ"ז פ"ו. והכא אע"ג דבסיפא תני כשרים. ניחא ליה למנקט הכא טהורים. איידי דקתני א"י טהורה:

אפי' נתמלאו בקילון. פי' הר"ב שמלא מים בכתף ושפכו לתוך גומא ומאותו גומא יש דרך וכו'. וכ"פ הר"ש. ושם אותו דרך קילון. כדפי' הר"ב והר"ש במ"ט פ"ד דמכשירין ואע"ג דזהו דרך המשכה. הא פסק הר"ב במ"ד פ"ד. דאין המשכה כשרה אלא ברבייה. והכא אפי' בכולו. ומיהו נ"ל דלא דברו חכמים אלא בהווה. שכן דרך למלאות בקילון. *) ואה"נ אם נשאבו כולן בלא דרך המשכה כלל. דהוו כשרים לבעלי קריין. ואתיא נמי כאותו הפסק שפסק הר"ב בפ"ב מ"ז דשאיבה שהמשיכו כולה כשרה. דהכא אפי' בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בגמרא פ"ג דברכות דף כב. דתניא רי"א מ' סאה מ"מ ואמרי' מ"מ לאתויי מים שאובין ומשמע אפי' כולן שאובין ממש. וכן נראה מל' הרמב"ם בפירושו. ושוב ראיתי בב"י א"ח סי' פ"ח שכתב דהני מ' סאה אפי' כולן מים שאובין כשרים והביא ראיה ממשנה זו. ועוד תראה שכן הוא ממ"ש בשם הראב"ד במ"ג פ"ק דידים. והתם בלא המשכה מיירי. דבהמשכה אף להרמב"ם כשר. כדדייק הכ"מ בפ"ו מהלכות ברכות [הל' ה']: