מסכת כלים - פרק טז - משנה ב

הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. וְשֶׁל תְּמָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין. כַּלְכָּלָה, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוֹיָה. בֵּית הַלְּגִינִין, וּבֵית הַכּוֹסוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין:

הסלים של עץ. מאימתי גמר מלאכתן:

שיחסום. כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה:

ויקנב. לאחר שגומר השפה, ונשתיירו קסמין ראשי קרומיות הבולטין, פוסקן וקוטמן, וזו היא קניבה:

של תמרה. סלים העשויין מחריות של דקל:

שכן מקיימין. בלא קניבה:

כלכלה. סל של גמי:

התלויה. שיגמור החבל שתולה בה:

בית הלגינים. כלי שמניחין בו לגינין לשמור:

בית הכוסות. כלי שמצניעין בו כוסות:

משיחסום. פי' הר"ב כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו. אשר תחבר האריגה כולה ותמנענה מלהפסד ולהתפרד. והוא מענין לא תחסום שור (דברים כ״ה:ד׳). הרמב"ם: