מסכת אהלות - פרק יד - משנה ו

יֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן, תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא. בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ואין ביניהם פותח טפח. שאין התחתון גבוה מן הארץ טפח ואין העליון גבוה מן התחתון טפח:

ביניהן ותחתיהן טמא. דאין התחתון חוצץ, כיון דאין תחתיו פותח טפח ולא על גביו פותח טפח, והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון, וחוצץ למה שעל גביו, כיון דעליון גבוה מן הארץ טפח:

כנגדו עד הרקיע טמא. ומה שתחתיו טהור. דאע״ג דאין גבוה מחבירו טפח, הרי גבוה מן הארץ טפח וחוצץ:

טומאה תחתיהן או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא. נ"א. וכן היא גירסת הר"ב. ומ"ש הר"ב ולא ע"ג פותח טפח. כלומר בין התחתון לעליון. ומשום כך בוקעת ויורדת. אבל גי' הספר היא גי' הרמב"ם. וכתב ואשר ראוי שלא תטמא גם כן תחתיהן להיות בתחתון פותח טפח. והוא גבוה מן הארץ גובה רב. לפי שהמאמר הוא בזיז והוא כמו שקדם. וגם הר"ש כתב ואית דאמרי טומאה תחת התחתון [התחתון] בלבד טמא. טומאה ביניהן או ע"ג העליון. כנגד הטומאה עד לרקיע טמא. ולגירסא זו הוי פירושא דאין ביניהן פותח טפח בין שני הזיזין. אבל תחת התחתון איכא פותח טפח ע"כ: