מסכת שביעית - פרק א - משנה ז

הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דְלוּעִים לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

הנטיעות והדלועים מצטרפין לבית סאה. בדלעת יונית דוקא איירי במתניתין שהיא גדולה כאילן ולא בשאר דלועין. וצריך שיהיו הנטיעות רבות על הדלועים כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועים ארבעה מצטרפין לעשרה וחורשין כל בית סאה בשבילן:

רשב״ג אומר. אפילו היו כל העשרה דלועין חורשין כל בית סאה בשבילן, לפי שהן כנטיעות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

[*והדלועים. כתב הר"ב בדלעת יונית דוקא קמיירי כו'. עי' מ"ש בזה לקמן]. [*ר"ש בן גמליאל אומר כו'. כ' הר"ב והלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכן כתב הרמב"ם בפירושו אבל כתב דרבן שמעון בן גמליאל דוקא בדלעת יונית קאמר ואם כן אפשר דת"ק לא פליג וכן ראיתי בירושלמי מי שרצה לפרש דת"ק מיירי בדלעת יונית ומסיק דדיקא ר' שמעון בן גמליאל כך מיירי ומכל מקום הרמב"ם בחיבורו פ"ג מה"ש העתיק דברי ת"ק בלבד ובפי' הר"ש משמע דמכח רשב"ג מוקי לכולה מתני' בדלעת יונית ואין נראה לי כן מן הירוש' ע"ש ועיין במ"ז פ"ח דעירובין]: