מסכת מעשרות - פרק ג - משנה ג

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּזֵיתִים, אָמַר לוֹ עַל מְנָת לֶאֱכֹל זֵיתִים, אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד וּפָטוּר. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. לְנַכֵּשׁ בִּבְצָלִים, אָמַר לוֹ עַל מְנָת לֶאֱכֹל יָרָק, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵרַף, חַיָּב:

לעשות בזיתים. לעדור ולקשקש תחת הזיתים, ולא ללקט, דהשתא אינו אוכל מן התורה:

ואם צירף. שנים ביחד חייב דהוי קבע:

לנכש בבצלים. לתלוש העשבים הרעים הגדלים בתוך הבצלים:

מקרסם. מחתך, ודומה לו יכרסמנה חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד):

מקרטם. לשון הרמב"ם מקרטם כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם ע"כ. וז"ש הר"ב ודומה לו יכרסמנה וכו':

[*עלה עלה. לבדו מן המחובר ולא יאחז הקלח לתוך ידו ואוכל. פירוש שהזכרתי]: