דף יומי בכורות מ. / מ:

שושן הבירה . יציע שעשוי על שער מזרח ומקרי שושן הבירה במנחות בפרק שתי הלחם (דף צח.): שיהו אומנין נוטלין בקטנה . כשהיו מתנין עם האומנין לעשות כך וכך אמות מלאכה לבדק הבית היו מתנין בשל משה והן עושין למדה הגדולה למדת אחת שעושין בשושן הבירה: שלא יבואו לידי מעילה . שלא יהנו מן ההקדש דאם היו עושין באותה מדה שמתנין שמא יפחתו דא"א לצמצם הילכך מחזירין בגדולה: ותרתי למה לי . בחד סגי (באותה) [לבד מאותה] של משה שהיא ו' טפחים: חדא לדהבא וכספא . שמלאכת טורח היא מתנין בשל משה ומחזירין לאותה שגדולה הימנה חצי אצבע: לבנינא . דחומה נוטלין בשל משה ומחזירין באותה שיתירה עליה אצבע: מתני' אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת . הוי מום: שני כיסין . לכל בהמה יש לה לכל ביצה כיס אחת לפי שהכיס חלוק באמצעיתו ומבחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משוקע ונראית בו שורה העמוקה: ומושיבין אותו על עכוזו . גרסינן. והכי אמרינן בעירובין בפ' כיצד מעברין (דף נג:) אכוזו תנן או עכוזו תנן. על עכוזו על עגבותיו אחת מושיבין את הבכור שאין לו אלא ביצה אחת: וממעך . וממשמש בכיס ובכסלים ואם יש סופה לצאת ואם אינה יוצאה הוי מום: כסלים . פלנק"ש: והתיר ר"ע . דהוי מום הואיל ואינה במקומה: גמ' חסורי מחסרא כו' . ור' ישמעאל אסיפא הוא דפליג דקאמר ת"ק אין לו אלא ביצה אחת בשני כיסין הוי מום ואתי רבי ישמעאל למימר בידוע שיש לו שתי ביצים אבל ארישא מודינא לך דכי אין לו אלא כיס אחד כמי שאין לו אלא ביצה אחת וכמעוך דמי: בפירן . שם הכפר: קדשים בחוץ . שאין בו מום ובקדושתו הוא: מתני' שנשמטה יריכו . כגון דלא איעכל ניביה דאי איעכל ניביה טריפה נמי הוי כדאמרי' באלו טריפות (חולין דף נד:) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה וה"מ דאיעכול ניביה: גבוה מחבירתה . מקום בוקא דאטמא של ירך זו עלה למעלה על הגב יותר מחבירתה: גמ' לא שנו . דבעל ה' רגלים או שלשה דהוי מום ולא טריפה: אלא . שהחיסור או הייתור הוו ביד שיש לו לבעל ה' רגלים ג' ידים וב' רגלים ולבעל ג' ב' רגלים ויד אחת דביד לא שייך טריפות: כנטול דמי . ובהמה שנטל ירך וחלל שלה נבילה וקי"ל בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טריפה ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה: לא תימא . דמכל וכל דומות לחמור דעגילין ולא סדיקין: אלא כיון דעגילין . כשל חמור הוי מום דפרסות בהמה טהורה אינן עגולות: כסלי . פלנ"ק: בתוך הכסל . כך דרך הבהמה שהירך מחוברת באליה סמוך לכסלים ולא למעלה מן הכסלים דהיינו על גב האליה: שנשתרבבה יריכו . שאחת מיריכותיו גדולה מחבירתה: מתני' אע"פ שאינו ניכר . בגמרא מפרש: לא שמענו אלא אלו . שהוזכרו למעלה. ואלו הן הג' שהוסיף את שגלגל עינו כו': לשל חזיר . מפרש בגמ': רוב המדבר . היינו קצת הלשון שאינו דבוק במלקוחיו: גמ' מחמת עצמו . שאין השבר נראה אבל ניכר הוא מחמת שצולע והילוך הרגל זו היא מלאכתו: דלאו היינו אורחיה . שיהא גלגל של בהמה עגול: תשב לזכר . ימי טומאה שבעה ול"ג ימי טוהר: תשב לנקבה . י"ד טמאים וס"ו טהורין: לזכר ולנקבה . לחומרא ימי טומאה דנקיבה שבועיים וימי טוהר דזכר דלא יהא לה אלא ל"ג ימי טוהר: מאי טעמא דר' מאיר . דאמר היולדת מין בהמה טמאה לידה כולד מעליא: הואיל . ודומה לאדם בגלגל העין: באוכמא . שחור של עין הבהמה (אינו) עגול כשל אדם: הא בצירא . כל בית מושב הלובן והסירא קרי ציריא והוא ודאי [אינו] עגול כשל אדם: לא תימא . דבעי' דומה לחזיר מכל וכל דשפיד ופריס. שפיד פיו עגול פריס ששפה עליונה ולחיים העליונות עודפות על התחתונות. ומפי המורה איתמר לן איפכא דשפיד שלחייו העליונות הולכות ומתחדדות כשפוד: גמ' מאי תנא . דדמי להאי מעשה דקתני ומעשה:

בפירן של בית מנחם . פירש בקונטרס שם הכפר ובתוספתא (פ"ד) כתוב בפרה של בית מנחם כמו בההוא [מעשה בפרה של בית מנחם] שניטלה האם שלה (סנהדרין דף לג.): שנשמטה יריכו . פי' בקונטרס אישלויישי"ר בלע"ז וכגון דלא איעכול ניביה דאי איעכול ניביה טריפה נמי הוי כדאמר באלו טריפות (חולין דף נה:) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה והני מילי דאיעכול ניביה וקשיא לפירושו דאיכא מאן דטריף התם אפילו לא איעכול ולא איפסוק אלא יש לפרש דנשמטה כן מתחלת ברייתה וכן נשתרבבה בסמוך:

גבי אדם . כהן: הא דאית בה עצם . אם עצם הלחי התחתון עודף על העליון הוי מום אפילו בבהמה אבל אין בה עצם אלא ששפתו התחתונה ארוכה ומקבלת העליונה ועודפת עליה באדם הוי מום ולא בבהמה: מתני' אזן הגדי שהיתה כפולה . שיש לו שתי אזנים מצד אחד אוזן בתוך אוזן: בזמן שהוא עצם אחד . שאין להם אלא תנוך אחד שנכפל תנוך העליון לתוכו ונתחבר למטה הרי זה מום: ואם אינה עצם אחד . שהתנוכים מובדלים למעלה אינו מום. וטעמא לא איתפרש לי ולא דמי לבעלת ה' רגלים דהאי אוזן בתוך אוזן אינו נראה כל כך: לשל חזיר . מפרש בגמ': גמ' בלום . קצר: מבולמות . קצרות ברוחב אנקפלי"ד בלע"ז: אם מחמת הריוח . שאין לו ריוח כל כך בפה ולא בעצם ולא בבשר השפתים אינו מום: ואם מחמת העצם . שהשפתים פתוחות יפה אבל הלחיים אדוקות זו בזו שאינו יכול לפותחן דכי אכיל או פעי מרחיב השפתים ונראה העצם כנוד ה"ז מום. וכן ברגלים שרגליו קצרות מחמת הרוח של מדה אחת העצם והבשר של כפות הרגלים שלא היו רחבין כל כך אינו מום ואם מחמת העצם שהעצם קצר והבשר מרחיב מלמטה ויוצא לחוץ הרי זה מום. והמורה גריס מחמת הרוח ופירושה כדפרישנא אבל לתקן הלשון אין יכולת ואיכא דגרסי מחמת הריוח כדפרישנא. ל"א פיו בלום נפוח אם מחמת הרוח שנפח מחמת דיצא אינו מום דהדר בריא ואם מחמת העצם שעבה ביותר הרי זה מום ובתוספתא דבכורות (פ"ד ה"ד) מצאנו מחמת הרוח אינו מום מחמת עצמו ה"ז מום: חסחוס . תנוך: קטינא . דקה מאד: כריכא . עגולה שזנב הטלה הוי רחבה יתר על עוביה: בגדי שתים . חוליות בזנב ה"ז מום: רישא . אזן הגדי. סיפא אין בה שלש חוליות: מתני' יבלת . ורואי"ן: ושנפגם עצם ידו . דניכר המום ולעיל איירי בנשבר: עצמו שבפיו . שהשיניים קבועות בו ולמעלה מן החוטין דאי חוטין גופיה אפילו נפגמו או נגממו נמי: במראה . שלכל נראה שזו גדולה מזו: אבל לא במדה . שאם אין ניכר אלא במדה אינו מום: ולא הודו לו . ארבי יהודה קאי: גמ' לא במקדש . דנפסל מן המזבח: ולא במדינה . דאינו מום גמור לישחט עליו בחוץ: גרב . חזזית: ותסברא . דלא מום הוא: והא כתיב יבלת באורייתא . גבי מומין גמורין (ויקרא כב) עורת או שבור או חרוץ או יבלת: בגופו . לא מום גמור הוא: והא קרא סתמא . כתיב: אלא . בגופו נמי הוי מום ולא קשיא קרא דמשמע דאפילו בגופו הוי מום אמתני' דמשמע דאינו מום גמור אלא בעין אבל בגופו מום הוא ליפסל ולא לישחט קרא דאית ביה עצם ומתני' הכא דבעין הוי מום ואידך מתני' דבגופו לא הוי מום בדלית בה עצם: ולית ביה עצם בגופו פסולה הוי . בתמיה: תלתול . חתיכות בשר התלויים בו כגון בני אדם שיש להם אצל אזניהם רצועות קטנות של בשר וממעי אמן הם: פסולין באדם . אם כהן הוא פסול לעבודה דבעינן שוה בזרעו של אהרן: אלא אידי ואידי בעין . אמתני' קאי ולא אקרא: והא אין מומין בלבן . ואפילו במקדש כשר לשחוט: אידי ואידי . הא דקתני אין שוחטין במקדש ובמדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן תרוייהו ליבלת במומין שבלבן אית ביה שער מגונה הוא ועלה קתני מתני' אין שוחטין לא במקדש ולא במדינה: והא . דקתני אין מומין בלבן בדלית בה שער ומתני' דמום גמור הוא כדאוקימנא בשחור ובדלית נמי עצם וקרא בדאית בה עצם דאי מתניתין דהכא בדאית בה עצם אמאי נקט בעינו: ורבנן . דלא הודו לו בביצים עד כמה תהא חבירתה קטנה דמכשרי: מתני' לערקוב . לפרק שבירך ובגמ' מפרש איזה ערקוב: כל מרבית עגלים . כל תרבות מנהג של עגלים כך הוא שיש זנבן מגיעות לערקוב הילכך בציר מהני הוי מומא וכשהן גדולים הולכות ונמתחות עד למטה: שבאמצע הירך . מפרש בגמרא:

פיו בלום . פירש בקונטרס בלשון ב' נפוח וכו' בלשון ראשון שפי' ובלום קצר דבלום הוא לשון סתימה כמו חוטמו בלום דלקמן בפרק מומין אלו (בכורות דף מג:) דפירושו נקביו סתומין כדפי' לקמן בקונטרס וכמו בולם עצמו בשעת מריבה בפ' כיסוי הדם (חולין דף פט.): והא אין מומין בלבן . ואע"ג דפלוגתא היא לעיל (בכורות דף לח:) הא אוקימנא לעיל מתני' כמ"ד אין מומין בלבן: אלא אידי ואידי בשחור גרסינן . ולא גרסינן בלבן: