דף יומי בכורות יח. / יח:

סבר לה כר' יוסי הגלילי . וקא מיבעיא לן לרבנן: אי אפשר לצמצם . הילכך לא היו עורפין דכל אחת אומרת אני איני קרובה: אפשר לצמצם . וקרובה אפילו קרובות: ויתנו . כדפרשינן לעיל: דכולי עלמא אפשר לצמצם . דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו: מאי הוי עלה . אליבא דרבנן: שתי עגלות . דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות: לייתי תרתי . דהא לא מצי לאתנויי דהא שתיהן שוות: א"א לצמצם . הילכך מצו לאתנויי: ההוא דבריא נפק ברישא . דמרוב בריאותו קדם את אחיו: הכהן נוטל כחוש . לרבי עקיבא: והא משמנים תנן . דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו: אדאכלת כפניאתא בבבל . בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך: תרגימנא . להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא לה מסיפא: דכי הדדי פליגי . דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה"נ יחלוקו את החי: שומן יהא ביניהן . מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה: מאי טעמא דר"מ . דקתני סתמא דמתני' חייב במתנות: אי בכור הוא כוליה דידי . והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה: וזבין ליה לישראל במומיה . והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל בכורות דף יב.): עשו שאינו זוכה כזוכה . אע"פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה: בספק בכור שאין חליפין ביד כהן . שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים: שחייב במתנות . דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום: אי מחייבת ליה . לספק בכור במתנות אתי למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי בגיזה ועבודה: ומי מצית אמרת . דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא:

אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא . פירש בקונטרס בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן את עצמך טרחנו ליישבה וכן פירש רבינו שמואל בפ' בית כור (ב"ב דף קז:) וקשה דהוה ליה למנקט תמרים דכפנייתא הוא לשון גריעותא כדאמר בריש בכל מערבין (עירובין דף כח:) דכפניות אין ניקחות בכסף מעשר אלא אומר דה"פ מוטב שיהיה לך להיות אצלי ולטרוח בהלכה ולפרשה משהייתה אוכל כפניות בבבל: עשו את שאינו זוכה כזוכה . הא דאמר בסוף כל הגט (גיטין דף ל.) גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם מחלקם הא מני ר"י דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ארבי יוסי דהכא קאי דכולה חד טעמא הוא דהתם נמי חליפיו ביד כהן שהרי נתן לו המעות ולא קאי אדרבי יוסי בפ' שנים אוחזין (ב"מ דף יב.) גבי השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דמפרש התם טעמא דר' יוסי משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דהתם טעמא אחרינא משום תקנת עניים כדמפר' התם עניים גופייהו ניחא להו וכו' והשתא למאי דפריך לא קשה מידי בהא דפסיק שמואל כר' יוסי בההיא דשנים אוחזין ובגיטין לא בעי לאוקמי מתני' דהתם כר' יוסי אלא אמרי' לא מוקמינן לה כיחידאה שמא דלא סבר לה כר' יוסי בגיטין:

בספק מעשר . כגון שקפץ אחד מן המעושרין לתוכם דאמרינן בפ"ב (לקמן בכורות דף נח:) כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. ספק מעשר אין כהן בא עליו משני צדדין דאם מעשר הוא אין לכהן חלק בו דמעשר קרב שלמים ונאכל לבעלים: ומי מצית אמרת הכי . דטעמא דרבי מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות: כל שחליפיו כו' . אי אמרת בשלמא טעמא דרבי מאיר גבי בכור משום דבא עליו משני צדדין היינו דקנסיב ר' יוסי הש"ס דהואיל וחליפיו ביד כהן פטור דאינו יכול לומר אי בכור הוא כולו דידי הוא דהוי כמאן דזבניה לישראל אלא אי אמרת טעמא דר' מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות אמאי נקט רבי יוסי טעמא משום דחליפיו ביד כהן הא לר' מאיר נמי מה"ט לפטר אלא ודאי טעמא לאו משום שלא תשתכח תורת מתנות הוא: אי שמן מית דכהן הוא . האי דמית דהא רבי טרפון אמר כהן בורר לו את היפה: חזר בו רבי טרפון . מקמייתא דאמר כהן בורר לו את היפה וסבר דלשניהם יש חלק בשניהם: לשנים שהפקידו אצל רועה . שתי בהמות ומתה האחת ואין ידוע של מי מתה: שמניח רועה . בין שניהם לחלקה ומסתלק דהכא ליכא למימר המוציא מחבירו ומתני' נמי דקאמר רבי טרפון יחלוקו כגון שאותו ספק בכור החי נמסר לרועה ואתי בעל הבית וכהן גבי רועה דליכא מוציא מחבירו דהא לא קאי ברשותא דחד מינייהו: ומשל דרבי עקיבא לאחד שהפקיד אצל בעל הבית . והניחה בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו ואומר שלך מתה והלה אומר אחת מאותן שלך מתה המוציא מחבירו עליו הראיה ומתני' נמי דמרע ליה ר' עקיבא לכחו של כהן כשישנן ברשות בעל הבית דהוי כהן מוציא מחבירו: אלא במאי פליגי . הואיל ולאו בחד גונא קמיתרצא מתני': ר' עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה . בתמיה. הא ודאי ליכא למימר המוציא מחבירו עליו הראיה: לא נחלקו אלא . כגון שהבכור חי עומד בחצר בעל הבית וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית: אקנויי אקני ליה . בעל הבית לכהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיוולדו מיד דתיקני ליה חצירו: דניחא ליה לאינש דתתעביד מצוה בממוניה . שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו והוה ליה חצר של שניהם והוי האי חצר כי רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך חולקין דברשות שניהם עומד: פסידא . היכא דאיכא ספיקא מפסיד בעל הבית אי קיימא חצר ברשות כהן: מתני' אחד לו . שהרי היתה נקבה עמו ואיכא למימר נקבה יצאת תחלה: משמנין ביניהן . כהן נוטל כחוש: יחלוקו . דחזר בו ר' טרפון מקמייתא: שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום . דאיכא למימר כל חדא וחדא ילדה זכר ונקבה ויצאת נקבה תחלה: שחליפיו ביד כהן . שהכהן נוטל אחת מן הספיקות פטור האחר מן המתנות דעשו את שאינו זוכה כזוכה: זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום . דשמא אותה שלא ביכרה ילדה הנקבה ואותה שכבר ביכרה ילדה זכר: גמ' קמייתא . רחל שילדה שני זכרים התם קאמר ר"ע כהן נוטל כחוש: משום דתרי מחדא . רחל נפוק ומספקא מילתא והמוציא מחבירו עליו הראיה: אבל שתי רחלים . שילדו שני זכרים ונקבה דתרי נפקו מחדא וחד מחדא: אימא מודי ליה רבי טרפון . דכהן בורר לו את היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היתה הנקבה עמו וזהו ודאי בכור גמור: והך דילידא חד שביח טפי . שביח מעולה:

הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה כו' . בפרק המפקיד (ב"מ דף לז:) פריך דרבא אדרבא אהא דאמר רבא דבשתי כריכות הוה ליה למידק כו': שמניח רועה ביניהם ומסתלק . אין זה כי ההוא דגזל אחד מחמשה בני אדם דאמרי' מניח גזילה ביניהם ומסתלק ופריך בפ' המפקיד (שם.) ושקלי ליה כולהו ואזלי והאמר ר' אבא בר זבדא ספק הנוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר ומפרש דמניח דקאמר גבי גזל היינו שיניח בידו או ביד בית דין עד שיתברר של מי הוא אבל הכא לא חיישינן אי שקלי לה כולהו ואזלי דמיירי כשהפקידו לו שלא מדעתו ואינו מוטל עליו לשמור ולא הוי בספק הינוח ואי מסתלק דהכא בעי למימר שיחלוקו ביניהם הוי ממש כמו דרבי טרפון ואם רוצה לומר מסתלק וכל דאלים גבר צריך לומר דהא דמדמי להא דר' טרפון לשנים שהפקידו אצל רועה הכי קאמר דכיון דהתם כל דאלים גבר ולא אמרינן ביה המוציא מחבירו עליו הראיה סברא הוא לתקן כמו כן גבי כהן (שיחלוקו): אקנויי קא מקני ליה מקום בחצרו . ואפי' בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשיה אי נמי כמה פעמים הרועה פותח ונועל כדאמר תיזיל איהי ותחוד ותפתח וברשות בעל הבית קא מחזיק: